בשלות הילד בדרך מהגן לבית הספר 

מתי בשל הילד לעבור ממסגרת הגן אל מסגרת של לימודים פורמאליים בבית הספר? בעולם קיימות גישות ותשובות שונות לשאלה זו. לפעמים זהו עניין גיאוגרפי; בסקנדינביה למשל הולכים הילדים לכיתה א' בגיל 7 ובאנגליה בגיל 5; הסקרנות להעתקת אותיות או עניין בספרות ובספירה מתחיל כבר בגיל 5 ולעיתים אף קודם, וקל לטעות ולחשוב שהנה, עתה זהו הסימן שהילד אכן מוכן לבית הספר. אפילו נניח שהילד מוכן באופן אינטלקטואלי ללימוד הקריאה והכתיבה, האם הוא באמת בשל בכל הרמות למסגרת של בית ספר?

תהליך הבשלת הילד מינקות עד בגרות הוא תהליך רב-שלבי והדרגתי בעל סדר התפתחותי מסוים. התהליך חל בכל הרמות ויש לו ביטויים בפיסי, בנפשי ובצורת הביטוי העצמי שהולך ומתארגן בילד, עד כדי כך שהוא מבשיל לקלוט בשכלו ולהפנים בזיכרונו את הנלמד בכיתה; הילד מפתח יכולת לשלוט בתנועותיו ובתגובותיו הרגשיות לגירויים הסובבים אותו, וגם להשתלב בפעילות יצירתית ובעשייה החברתית של הכיתה. משום שהתהליך פועל בכל הרמות, אי אפשר להסתפק במבחני הישגים (בדרך כלל אינטלקטואליים) לבשלות הילד, אך יש צורך להצביע על מספר אבני דרך המציינים, על פי הבנתנו מחינוך וולדורף, את הבשלות לבית הספר.

מבחינה פיסית, חשוב לשים לב לשינוי פיזיולוג, משמעותי המתבטא ביחסים בין הראש לגפיים: הגוף והגפיים מתארכים! הראש נעשה קטן באופן יחסי לגפיים עד כדי כך שהילד יכול לגעת בידו הימנית באוזנו השמאלית, כאשר הוא מעביר את ידו מעל לראשו. הילד לא רק מתפתח לגובה אלא גם מאבד את כריות השומן של הילדות, בייחוד באזור הבטן, הזרועות והרגליים והמבנה נעשה יותר שרירי ויותר גרמי. המפרקים שקודם כוסו ברקמת שומן, התפתחו. הם בולטים לעין, להבדיל מהגומות החינניות שרואים אצל ילדים קטנים, הקימורים הטבעיים של עמוד השדרה מתבטלים ורואים יותר את הצלעות. כאשר כל החלק האמצעי של הגוף בשל, ניתן לראות שרוחב הכתפיים גדול מרוחב האגן - דבר שמראה שהריאות התפתחו לגודלן התקין. גם הקשת של כף הרגל, שבגילאים הצעירים היא שטוחה, מתפתחת עתה ומתקמרת.

השינוי הדרמאטי ביותר מבחינת בשלות השלד מתבטא בהתחלפות השיניים: שיני החלב, שיני הילדות המוקדמת, נושרות ומתחלפות במבנה חדש שמהווה את הרקמה הקשה ביותר בגוף. זהו סופו ושיאו של תהליך ה-Remodeling של כל הרקמות שחל בינקות ומסתיים בהתחלפות השיניים. משלב זה השלימו כל הרקמות את תהליך עיצובן ועתה לא ישנו יותר את צורתן אלא רק יתפתחו בגודלן. רודולף שטיינר מציין את אירוע התחלפות השיניים כאבן דרך בהתפתחות הילד, המציינת את סוף תקופת הילדות המוקדמת. עם בקיעת השיניים הקבועות, כוחות החיים של הילד ש"עסקו" עד כה בתהליכי העיצוב והגדילה ובתהליכי בניה של האורגנים הפיזיים, משתחררים באופן חלקי מתפקידם ומתפנים לשרת את תהליך פיתוח הקשיבה ויכולת הזיכרון והלמידה. תהליך שחרור זה הוא תהליך איטי החל בין גיל 5 ל-7, והוא מתבטא לא רק בהתחלפות השיניים אלא במכלול הפרטים שהוזכרו ובעוד רבים אחרים. בתחום הפיזיולוגי ניתן לשים לב לכך שהדופק והנשימה הרבה יותר סדירים בילד הבשל לעומת הילד הצעיר ומתפתחת יכולת התנועה והשליטה בגפיים. הדבר מתבטא במשחקים שבהם הילד קופץ ועוצר ומשנה כיוון בריצתו באופן מהיר, הנשלט על ידו ללא איבוד הנשימה ובאופן "עגול" ויפה לעין ללא מאמץ רב. במילים אחרות, הילד, שגם מקודם היה פעיל מבחינה גופנית, מפתח עתה לראשונה הרמוניה וקלות בתנועותיו. מתפתחת יכולת ללכת על קורה ולתפוס, לזרוק ולבעוט בכדור, לקפוץ על רגל אחת, ללכת ביד ורגל נגדיים ולהשלים את בשלות מערכת העצבים על ידי פיתוח צד אחד דומיננטי (ימין או שמאל).

כשאנו מתייחסים לבשלות של הילד לבית הספר, אנו מנסים לגבש לעצמנו קשת התבוננות רחבה ומקיפה סביב הילד, ולא רק נקודת מבט המראה לנו כי הילד הגיע לשלב התפתחות מסוים בסולם ההתפתחות העולה. מכלול ומגוון של רשמים העולים מן הילד, מפנימיותו ומחיצוניותו כאחד, מיכולותיו הפיזיות הנפשיות והמנטאליות, הם המעידים כי אכן נכון היא לעמוד במקום החדש הזה שנקרא "ילד בית ספר". בהביטנו על ילדי הגן, נחוש כי עדיין נסוך עליהם דוק של מלאכיות. המבט בעיניים והתנועה, עדיין כבתוך חלום. בעוד שכשנביט בילד בית הספר; כבר מכיתה אי, הווייתו אומרת לנו משהו אחר: "אני כאן" על האדמה, קרוב. כמו שבהתפתחות הצמח ישנו המסתורין של המעבר מן העלים אל הפריחה, אל הפרי, מסתורין שאילולא ידענו על קיומו לא יכולנו לצפות אותו מראש, כמו שלפתע מן הזחל שהתגלם ונרדם מופיע כפלא הפרפר, כך ישנו המסתורין של המעבר מ"ילד הגן" ל"ילד בית ספר". משהו חדש שלא היה שם קודם לכן נולד. והילד שלמד והפנים את העולם באמצעות כיתות החיקוי, ששתה על תנועה שלנו, כל מעשה מבלי להיות נפרד מהעולם הסובב ומאיתנו, לפתע צועד צעד אל תוך עצמו הלאה מן האחדות ונושא את עיניו אלינו, מחכה לזה שנביא לו אנו המבוגרים במילה שלנו, בתמונות הנפש שנעצב עבורו, מתוך רגש חדש של הערצה שנולד בתוכו. כמה שונה הרגש שרוכשים הילדים לגננים שלהם מזה שהם רוכשים למוריהם!

היכן נמצא את השוני הדק הזה, הדק והברור גם יחד המעיד על הלידה הזו אל הבית הספר? לפני שנביט בגילויים הללו, חשוב לציין את משמעות ה"בשלות" בשלמות. אמרנו כי ההתפתחות מתרחשת במישור הפיזי, הנפשי והרוחני-מנטאלי. בחפשנו אחרי הבשלות נתייחס אל השלמות הזו להבדיל ממצב של חד צדדיות בו איכות אחת מתפתחת בעוד האחרות משתרכות מאחור.

כיום נתקל תכופות בילדים "מפותחים לגילם", כאלה שהכשרות הקוגניטיביים שלהם מפותחים ומבחינה אינטלקטואלית הם יכולים כבר ללכת לבית הספר. בעוד שמבחינת בגרות פנימית הם צעירים מאוד, או שמבחינת המיומנויות הפיזיות שלהם - שליטתם בגוף, זריזות, גמישות, וכו' - הם אינם נמצאים שם בכלל. יש זמן אופטימאלי לכל דבר. זמן לזחילה, להליכה, לטיפוס על עצים, לנגינה על פסנתר, לעבודה עם מחשב, וכד'. הזמן האופטימאלי הוא זה בו איננו משאירים חלקים מישותו השלמה של הילד מאחור אלא מאפשרים לו להבשיל בכוליותו, מאפשרים לו להיות "מפותח בגילו", כלומר מאפשרים לו להביא את היותו בן שש, למשל, למיצוי כך שיהיה לו מלוא המקום לפגוש את המשימות שנועדו לו לשנה השביעית. כך שבהגיעו לבגרות יחוש בתוכו כי הוא חווה את ילדותו עד תום, חוויה המאפשרת לו בבגרותו לחוש שלמות פנימית כאדם. להבדיל מן החוויה המוכרת לרבים, חוויית הפספוס, ההחמצה  "לא הספקתי להיות וכבר נדחקתי הלאה"... לפיכך הבשלות אותה אנו מחפשים היא זו בה האיכויות השונות שרויות בהרמוניה. זוהי המשימה הגדולה שלנו כמחנכים לפגוש מהויות שונות אלה מתוך שאיפה לאיזון.

כיצד, אם כך מספר לנו הילד מתוך הווייתו כי הוא נמצא במקום חדש?

המשחק של הילד הצעיר נע סביב עצמו, הוא המרכז. שותפיו למשחק משחקים לצידו יותר מאשר איתו ובחברויות יש הרבה מן האקראיות. המשחק הוא לשם משחק, אין מטרה, אין סדר. הילד משתמש בחפצים רבים ושונים ומחיה אותם בהתאם לצרכיו באותו רגע. הווה טוטאלי מאפיין את משחקו. מצב זה משתנה בהדרגה, אצל הילד הבוגר נבחין במחשבה ותכנון הקודמים לעצם המשחק. המשחק הוא פרי של רעיון שנהגה קודם לכן בפנימיותו, ואז תוך שימוש בחפצים מועטים יחסית ייצור את עולמו החי לנגד עיניו ללא גירוי חיצוני מתוך הדמיה מנותקת מהאובייקט. חפצי המשחק שלו, גדולים ומאסיביים - רהיטים שונים, בולי עץ גדולים, מוטות וכו'... הוא משתמש בגפיים עד קצה גבול יכולתו (גם בחוץ מאופיין המשחק בריצה וטיפוס וכו', בהבדל מן הילד הצעיר שישחק יותר בחול, באדמה, במים וימהר להתעייף ממשחקי התופסת והריצה) ובתוך החלל שיצר לעצמו וחייה

את עולמו הפנימי. במשחק הוא ער לצרכי חבריו ומתקיים ביניהם דו-שיח של הקשבה הדדית. החברויות הן ארוכות טווח ואמיצות, לא פרי של תלות או מקריות אלא ברית. תכופות ישחקו הגדולים בחיות, בגן יופיעו עדרי קופים כלבים, סנאים וכו'... כאשר אחד הילדים הוא המטפל ה"אדון", הסמכות האחראית. יש כאן ביטוי לחיפוש אחר דמות מובילה, דמות המורה שיפגשו בהמשך דרכם.

אם הילד הצעיר נתון לשינויים דרמטיים במצבי -הרוח שלו , מבכי לצחוק בין רגע, משנאה לאהבה וחוזר חלילה כשהכול מוחצן ובר-חלוף כאחד (בהכללה כמובן) הרי הלך הנפש של בן השש שונה. משכי הזמן בהם יחוש שמחה או עצב ארוכים יותר, עמוקים יותר ומתונים יותר, מוכלים בתוכו . אם ייפגע, ימצא את המקום הפנימי בליבו אליו יכנס לחבוש את פצעיו, לחוות את הרגש, וממנו ישוב ויצא אל העולם. הנפרדות בין פנים לחוץ הופכת ברורה. זה הזמן בו אף מופיע הסוד. סוד אמיתי, לא כזה שמגלים אחרי שנייה, אלא נעורה היכולת לשמור משהוא בפנים, לשמור מפני העולם ולא למהר לתיתו החוצה. בשלב זה הילדים הופכים מתוחכמים יותר, ערמומיים יותר והם נהנים "לסדר" אחרים, נהנים מטריקים, מחידות ובדיחות שאת משמעותן, את "השורה התחתונה" הם מסוגלים להבין .

באותה נשימה, עם הפרדות העולם הפנימי והחיצוני, הם הופכים מודעים יותר לחלומות שלהם. הם מגלים יכולת להצטרף בקלות ולהשתלב בפעילות מודעת תוך מעקב אחר המשימה וביצועה בריכוז והתמדה. הם יכולים לוותר, להתחשב. ילד הבשל לבית הספר מסוגל להשתלב חברתית בגן ולהסתדר עם רוב הילדים; הוא איננו הקורבן הנצחי או להבדיל, התוקף האגרסיבי. הוא איננו נזקק ל"בטחונות" כמו מוצץ , אצבע, שמיכה, וכן ביכולתו לדאוג לצרכיו הפיזיים, לאכול ולשתות כיאות, להתלבש לבד, להתרחץ ולהסתדר בבית השימוש בכוחות עצמו. בפעילויות השונות, ציור, מלאכה, או בעת משחק, ישנה תמיד מטרה. ישנה המודעות לעצמו כיוצר, היוצרת את ההפרדה בין משאלה לתוצאה, בין הפנים לחוץ, כפי שצוין. הוא חווה את הרצון שלו מול יכולתו. עם חוויות אלה מופיע גם ה"שעמום" ואיתו יד ביד מופיעה הבדידות. אם הילד הצעיר היה נישא בתוך האחדות, נישא על גלי ים החיים הרחב ללא תודעה, כעת במעבר אל הנפרדות מן העולם, אל ההתעוררות לעצמו, ליכולותיו ולמוגבלויותיו נשמטת הקרקע מתחת לרגליו . הילד לומד לפגוש את העולם מחדש באופן שונה .

עקב השינויים שהתחוללו בו עליו לבנות יחס חדש אל כל מה שהיה מוכר וידוע וכעת נצבע בצבעים חדשים. בשלב זה ישנם רגעים של אוזלת יד, של אי בהירות, של התבדלות, של "שעמום", רגעים בהם אין הילד יודע מה לעשות, ולאחריהם הוא שב אל העשייה בכוחות מחודשים. הביטוי לשינויים הללו במישור המנטאלי נגלים אלינו מתוך השפה. הילד יעשה שימוש נכון בהטיית פעלים, בזמנים, בהטיות זכר ונקבה, במילות יחס, תנאי, וכו ', משפטיו הופכים ארוכים ומורכבים ואוצר המילים שלו רחב ועשיר. בגיל זה מוקסמים הילדים מהמפגש עם ישויות המילה, הם טועמים את המילים ובודקים אותם על לשונם . הם נהנים הנאה מרובה מן האפשרויות הגלומות במשחקי מילים בחרוזים להשתמש בשירים "שובביים" "והפוכים" וכו ', אם מופיעים בגן שירים בשפה זרה, הם יתקבלו באסירות-תודה שכן הם יכולים להשתמש גם באנגלית, ערבית וכו '

בשלב זה מופיע גם "הזיכרון החופשי ", מהו זיכרון חופשי? תכופות נתפעל מכושר הזיכרון של הילד הצעיר שיכול לתאר בפרוטרוט מראות מטיול מהשנה שעברה, מהצגה שראה, ממסיבת יום הולדת וכד'. כשנבחן איך צף ועלה הזיכרון המופלא הזה, נגלה כי בעברנו על פני מעיין מים בדומה לטיול בשנה שעברה, יעלה ויגיח זיכרון חי ועשיר מאות טיול. נגלה שבעת הכנת עוגה עולה הזיכרון מיום ההולדת וכו ' . . . קודם לזיכרון, ישנה חוויה חושית כל שהיא : ריח , צליל , מראה וכד' , המעוררים את הזיכרון . הזיכרון מופעל מבחוץ, דרך רשמי החושים, ולילד אין גישה חופשית, רצונית אליו . אם נשאל אותו האם הוא זוכר את הטיול אל המעיינות לפני שנה, לא יזכור דבר, אך אם נחלוף על פני מעיין, יעלה ויגיח זיכרון חי ועשיר מאותו טיול. לא כך אצל בני השש היכולים על פי בקשה או מרצונם להעלות מתוך פנימיותם את הזכרון, ללא תלות בגורם חיצוני היוצר גשר בין הילד לזיכרונו, אלא כפרי של היכולת להיכנס פנימה."הזיכרון החופשי " הינו כלי לעבודת המורה בבית הספר. גם אם הלימוד בכיתה א' הוא תמונתי, הרי הוא בנוי נדבך על נדבך כך שזיכרון לימודי יום אתמול הוא תחילת הלימוד ליום המחר .

גננת אחת שתארה בפגישת מורים בבית ספר את הסממנים לבשלות לכיתה א': את ההתעוררות החברתית לצרכי השני מחד וההתעוררות לעצמי, לנפרדות, שאיתה מופיעה הבדידות מאידך, את הופעת השעמום, את התעוררות כוחות החשיבה, לידת הזיכרון וההנאה מן השימוש בהם, את היכולות הפיזיות החדשות, וההתעוררות למתח בין המינים - מתח בנים-בנות שמופיע בשלב זה, את ההפרדה בין העולם החיצוני לעולם הפנימי. כשתיארה כל זאת קרא מחנך כיתה י"א: הרי את מתארת את הכיתה שלי! ואמנם מכנים זמן זה כ"תקופת גיל ההתבגרות הראשונה". בבת אחת מתרחשים שינויים כה רבים ועלינו לעזור לילד למצוא איזון פנימי - יש הנוטים להפוך ל"חיות חברתיות" בעוד האחרים הופכים ל"מתבודדים קטנים".

עלינו למצוא דרך אל הילדים כך שיעברו תקופה זו באופן הרמוני במישורי הקיום השונים. בפיזיוגנומיה שלו, בהליכי הנפש, בכושריו החברתיים, כי מיומנויותיו השונות ויכולותיו המנטאליות התפתחו, כאשר אנו חשים כי מיצה את מה שיש ביכולתו לקבל מן הגן, כששתה עד כלות ממעיין החלום וכעת מתעורר בו הצמא, כעת מצוי בו המקום, מצויה בו הנכונות לקחת את העולם אל תוכו ולזרום אל העולם באופן חדש, שכן אף הוא התחדש: אזי יודעים אנו כי מסעו מובילו עתה אל בית הספר ואת דרכו תדריך כעת דמות חדשה - המורה - בעזרתה יתגלו לו נתיבי החיים ורזיהם.

המאמר נמסר לעיוני מאת צוות הגן של דניאל בהרצליה, גן המחנך את הילדים ברוח הגישה האנטרופוסופית. הגננים לא ידעו למסור את שם הכותב ולכן אינני יודע את מי לשבח על המאמר המצויין שאותו אני מביא בפני קוראי האתר.